הנביא מציג תמונה ציורית של משתה מפואר הנערך לכבוד מאהבים זרים, המהווה משל נוקב לבגידת העם בה׳. האומה מתוארת כמי שמזמינה אליה עמים נוכרים כדי ללמוד את תועבותיהם, תוך שהיא חולקת להם כבוד רב ומרעיפה עליהם חיבה יתרה.
ההכנות למפגש מתחילות בסידור מִטָּה כְבוּדָּה, שהיא מיטה מכובדת ויקרה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ] המוצעת ומקושטת במצעים נאים ומהודרים [רש"י, רד"ק]. וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ, שולחן המסודר מראש בכל מיני מאכלים טובים [מצודת ציון, רד"ק, מלבי"ם]. מיקום השולחן לפני המיטה משקף את המנהג הקדום להסב על מיטות בזמן האכילה [רד"ק, מצודת דוד]. המיטה והשולחן נועדו לקבל את פני הבאים ולהעניק להם אירוח יוצא דופן [מלבי"ם], כאשר ישנה דעה המצביעה על כך שהמיטה עצמה שימשה כמקום פולחן שהוקדש לכבוד מזל ואלילות [רד"ק].
לאחר סעודת הנואפים, מוגשים וּקְטָרְתִּי וְשַׁמְנִי, עשן בשמים ושמן משחה [מצודת ציון]. הבאתם משקפת את נוהג התקופה לעשן בשמים על גבי גחלים ולהימשח בשמן טוב בסיום הארוחה, כדי להפיץ ריח ניחוח ולהתענג [רד"ק, מצודת דוד]. הפרשנים חלוקים בפרט קטן לגבי מיקומם, בעוד שיש המפרשים שהם הונחו על השולחן [מצודת דוד], אחרים מסבירים שהם הושמו על המיטה עצמה, מיטת הזנונים [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
שיא התוכחה טמון במילים וּקְטָרְתִּי וְשַׁמְנִי, המדגישות את השייכות לה׳. הפרשנים מסכימים כי ה׳ זועק על כפיות הטובה, שכן השפע, הבשמים והשמן שהוא עצמו העניק לעם כמתנה, נלקחים על ידם ומוגשים כדורונות לאותם עמים זרים ולעבודת האלילים שלהם [רד"ק, מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].