קרה לכם פעם שהבאתם לחבר מתנה ממש מיוחדת, ופתאום גיליתם שהוא העביר אותה למישהו אחר שאתם בכלל לא אוהבים? הנביא משתמש בציור דומה כדי להסביר איך עם ישראל התנהג כלפי ה'. העם מתואר כמו אדם שעורך מסיבה מפוארת ומושקעת לכבוד עמים זרים והאלילים שלהם.
לקראת המסיבה, הם מכינים מִטָּה כְבוּדָּה, כלומר מיטה יקרה ומקושטת במצעים יפים. פעם, בימי קדם, אנשים היו נוהגים לשבת ולהישען על מיטות נוחות בזמן הסעודה. ממש ליד המיטה עומד וְשֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנֶיהָ, שולחן שמסודר מראש עם המון מאכלים טובים לאורחים. בסיום הארוחה, כדי לפנק את האורחים אפילו יותר, הם מגישים וּקְטָרְתִּי וְשַׁמְנִי, שהם בשמים המעלים עשן ריחני ושמן מיוחד. באותה תקופה היה נהוג להשתמש בהם אחרי האוכל כדי להפיץ ריח טוב ונעים.
אבל כאן מגיעה התוכחה הכואבת של ה'. שימו לב למילים "קטורתי ושמני" – הקטורת שלי והשמן שלי! ה' בעצם אומר לעם: את כל השפע הזה, את הבשמים ואת השמן, אני נתתי לכם במתנה באהבה רבה. במקום להכיר תודה, אתם לוקחים את המתנות שלי ומשתמשים בהן כדי לכבד עמים אחרים ואת עבודת האלילים שלהם.