יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק מ״ב

תחשבו על מצב שבו מישהו מנסה בכל הכוח להתחבר לקבוצה מסוימת, גם אם האנשים בה מתנהגים בצורה ממש לא טובה. הנביא מתאר מצב עצוב שבו עם ישראל מתנהג בדיוק כך. במקום לשמור על הדרך של ה', העם מנסה למצוא חן בעיני עמים זרים וללמוד מהם לעבוד אלילים. במקום להתבייש במעשים האלה ולהסתיר אותם, הם חוטאים בגלוי, בקול רם ובלי שום פחד. הנביא קורא לזה וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו בָּהּ, כלומר יש שם רעש גדול של המון אנשים שמרגישים בשלווה ובביטחון, וחוגגים יחד את המעשים הרעים. אל ההמון הזה מצטרפים גם סָבָאִים, שהם בני עם רחוק שחי במדבר, ועם ישראל מקבל גם אותם בשמחה. כדי להרשים את כל האורחים הזרים ולמצוא חן בעיניהם, בני ישראל ממש מתקשטים לכבודם. הם שמים צְמִידִים, שהם תכשיטים יפים לזרוע, על הידיים שלהם, וחובשים כתרים על הראש. הם עושים הכול כדי להיראות טוב בעיני העמים האחרים, במקום לזכור את הדבר החשוב באמת.