יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק מ״ב

האומה חוטאת בניאוף רוחני ובעבודה זרה בפרהסיה ובעזות מצח, וכך נשמע וְקוֹל הָמוֹן שָׁלֵו בָּהּ, קול המייה של רבבות החוגגים בביטחון וללא פחד. יחד עם ההמון הרב, וְאֶל אֲנָשִׁים מֵרֹב אָדָם, מגיעים גם סָבָאִים מִמִּדְבָּר, שניתן לזהותם כבני האומה הסבאית, כעמים שכנים, או כקבוצות של שיכורים פראיים. כחלק מאווירת הפריצות וַיִּתְּנוּ צְמִידִים אֶל יְדֵיהֶן וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת עַל רָאשֵׁיהֶן. תכשיטי זרוע וראש אלו נענדו על ידי האומה עצמה כדי למצוא חן בעיני הזרים, או לחלופין הוענקו לה כמתנות חיזור מאותם מבקרים. ייתכן אף שהתכשיטים הונחו על ראשי השיכורים השפלים כדי לשוות להם מראה של שרים נכבדים, ובכך להעצים את ביזיון החטא.