יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק מ״ג

ה' מתבונן באומה, המדומה לאישה שהזדקנה ובלתה בחטאי עבודה זרה, ומביע פליאה על התמדתה ברע באומרו וָאֹמַר לַבָּלָה נִאוּפִים, ביטוי המתפרש גם כתיאור למחלה קשה המכלה את החוטאים. הציפייה הייתה כי עַתָּה, משהזדקנה וראתה כי אין באלילים ממש, יִזְנוּ ויעזבו אותה תאוותיה ותַזְנוּתֶהָ, כשבמקביל מהדהדת תמיהה לעגנית האם זו העת להמשיך בניאוף. למרות הציפייה שתשוב מדרכה, המילה וָהִיא חותמת את הפסוק בהדגשה כי האישה נותרה במרדה ללא כל שינוי. בשל כך צפוי לה עונש, כאשר מעשיה יובילו ליציאתה לגלות שבה תאבד יחד עם אליליה, או לחלופין שהיא ותאוותיה ייפלו קורבן לאותה מחלה שתכלה אותם.