קרה לכם פעם שהחזקתם ביד חפץ שממש לא רציתם לראות או לזכור, ופשוט זרקתם אותו רחוק אחורה כדי שהוא ייעלם לכם מהעיניים? הנביא מתאר שזה בדיוק מה שעם ישראל עשה כלפי ה'. העם היה כל כך שקוע בעניינים שלו, עד שהוא שכח את ה' לגמרי והתנהג אליו כמו אל מישהו זר.
ההתנהגות הזו מתוארת במילים וַתַּשְׁלִיכִי אוֹתִי אַחֲרֵי גַוֵּךְ. המילה גַוֵּךְ פירושה הגב שלך. הדימוי כאן הוא של אדם שמשליך משהו מאחורי הגב כדי לא לראות אותו יותר לעולם.
בגלל שהעם בחר להתנתק מה' ולשכוח אותו לגמרי, מגיע עכשיו עונש של מידה כנגד מידה. לכן נאמר לעם וְגַם אַתְּ שְׂאִי זִמָּתֵךְ וְאֶת תַּזְנוּתָיִךְ. המילה שְׂאִי פירושה סבלי, או קחי על עצמך. המשמעות היא שעכשיו העם צריך לקחת אחריות: בדיוק כמו שאתם עזבתם את ה' ובחרתם בחטאים ובמעשים רעים של בגידה, כך כעת תיאלצו לשאת בעצמכם את התוצאות ולסבול את העונש על המעשים שלכם.