ממלכת ישראל, המכונה כאן אהלה, בגדה בה' כאשר ותזן תחתי וסטתה לעבודה זרה, תהליך שהחל בעגלי הזהב והחמיר לנטישה מוחלטת בימי אחאב. מתוך התרחקות זו, הממלכה פיתתה את הגויים וותעגב על־מאהביה, פעולה המבטאת תאווה עזה ופיתוי מילולי שנועד לעורר את המאהבים הזרים. מושא תשוקתה היה אל־אשור, אליה פנו מלכי ישראל כדי לשלם מס ולבקש תמיכה צבאית. האשורים נחשבו קרובים אליה לא רק בשל שכנותם הגיאוגרפית, אלא משום שישראל חשקו בהם כקרובי משפחה, אימצו את פולחנם והשתעבדו אליהם מרצון. אילו היו ישראל שומרים אמונים לה', הם כלל לא היו נזקקים לחסדיהם ולעזרתם של זרים אלו.
יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק ה׳
וַתִּ֥זֶן אׇהֳלָ֖ה תַּחְתָּ֑י וַתֶּעְגַּב֙ עַֽל־מְאַהֲבֶ֔יהָ אֶל־אַשּׁ֖וּר קְרוֹבִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.