יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק ל״ט

השפל המוסרי של העם הגיע לנקודת קיצון שבה טושטשו הגבולות בין עבודת אלילים אכזרית לעבודת ה'. וּבְשַׁחֲטָם אֶת בְּנֵיהֶם לעבודה זרה, הם וַיָּבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי בַּיּוֹם הַהוּא לְחַלְּלוֹ, התנהגות המשולה לאישה הבוגדת בבעלה בתוך ביתו ומול עיניו. הגעה זו למקדש נבעה מנתק תודעתי שבו פעלו כאילו אין סתירה בין רצח ילדים לפולחן, או שנעשתה מתוך כוונה זדונית מפורשת לבזות את המקום. סמיכות זמנים זו גורמת לכך שה' מעיד וְהִנֵּה כֹה עָשׂוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, כאילו מעשה השחיטה עצמו התבצע בתוך המקדש. לחלופין, מדובר בחילול פיזי של ממש, שבו העם הכניס את העבודה הזרה פנימה, צייר צורות אלילים בלשכות והקטיר להם.