תארו לעצמכם שמישהו פוגע בכוונה בחבר טוב, ומיד אחר כך בא להתארח אצלו בבית ומתנהג כאילו הכל רגיל לחלוטין. איך הייתם מרגישים במקום החבר הזה? באותה תקופה, עם ישראל הגיע למצב כל כך עצוב ומבולבל, עד שאנשים הפסיקו להבחין בין טוב לרע. הם עבדו עבודה זרה, ואפילו עשו דברים קשים וכואבים מאוד, כמו לפגוע פגיעה חמורה בילדים שלהם למען הפסלים, כפי שמוזכר במילים וּבְשַׁחֲטָם אֶת בְּנֵיהֶם.
הדבר המפליא הוא שבאותו יום ממש שבו הם עשו את המעשים האלה, הם המשיכו להגיע אל בית המקדש של ה׳. הם התנהגו כאילו הכל בסדר וכאילו אין שום ניגוד בין עבודה זרה לבין עבודת ה׳. התנהגות כזו נחשבה למעשה חמור ביותר, משום שהיא נעשתה ללא שום בושה, ממש כמו אדם שבוגד במישהו בתוך הבית שלו ומול העיניים שלו.
כאשר נאמר וְהִנֵּה כֹה עָשׂוּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי, הכוונה היא שהם לא רק באו למקדש אחרי שחטאו, אלא ממש פגעו בקדושה של המקום עצמו. הם הכניסו את העבודה הזרה אל תוך בית ה׳, ציירו צורות של אלילים בתוך החדרים של המקדש והקטירו להם שם. במקום לשמור על הבית של ה׳ טהור וקדוש, הם הכניסו אליו את הדברים הרעים ביותר.