קרה לכם פעם שראיתם חבר מקבל עונש על משהו לא טוב שהוא עשה, ובמקום ללמוד מהטעות שלו כדי לא להסתבך, עשיתם בדיוק את אותו הדבר ואפילו גרוע יותר? זה בדיוק מה שקרה לממלכת יהודה, שנקראת כאן אָהֳלִיבָה. הממלכה הזו, יחד עם העיר ירושלים, הייתה קטנה יותר מהממלכה השכנה שלה, ממלכת ישראל. הפסוק אומר וַתֵּרֶא אֲחוֹתָהּ, כלומר ממלכת יהודה ראתה במו עיניה את החורבן והגלות שקרו ל"אחותה", ממלכת ישראל, בגלל החטאים שלה. היינו מצפים שהיא תפחד ותחזור בתשובה, נכון? אבל למרבה הפלא, זה לא קרה.
במקום לסמוך על ה', יהודה חיפשה הגנה אצל עמים זרים והתחילה ללמוד מהמעשים הרעים שלהם. המילה עַגְבָתָהּ מתארת רצון חזק וחשק עז, והיא מראה עד כמה ממלכת יהודה רצתה להתחבר לעמים הזרים ולאלילים שלהם. המילה מִזְּנוּנֵי מתארת חוסר נאמנות, כמו מישהו שעוזב את החבר הכי טוב שלו, וכאן המילה כפולה כדי להדגיש עד כמה המעשה היה חמור. יהודה עזבה את ה' והשחיתה את דרכה אפילו יותר מממלכת ישראל. מלכים ביהודה התחילו להביא אלילים ופסלים של עמים אחרים ממש לתוך ירושלים כדי למצוא חן בעיניהם. האשמה של ממלכת יהודה הייתה קשה במיוחד, כי בניגוד לממלכת ישראל, הם ישבו בירושלים היכן שנמצא בית המקדש, והכניסו את החטאים שלהם ממש לתוך המקום הכי קדוש בעולם.