יחזקאל, פרק כ״ג, פסוק כ״ו

החורבן והביזה יקבלו ביטוי מוחשי ומשפיל, שבו ירושלים מדומה לזונה שמעמידים אותה ערומה כדי לביישה ולהכלימה על ידי הסרת מלבושיה, כאשר וְהִפְשִׁיטוּךְ אֶת־בְּגָדָיִךְ. שלילת סממני הכבוד וההדר נמשכת כאשר האויבים יבזזו את הרכוש וכן וְלָקְחוּ כְּלֵי תִפְאַרְתֵּךְ, מה שמרמז לפגיעה בסמלים הרוחניים והלאומיים המובהקים ביותר של העם. סמלים אלו, כדוגמת בגדי הכהונה וכלי בית המקדש, מסמלים את מוסדות המלוכה והכהונה ואת כל מה שיקר לאומה כעם ה'. עם זאת, ניתן להבין תיאור זה במובן פיזי ורחב יותר, ולפיו הבגדים והכלים מייצגים את כלל הרכוש שייבזז מבית המקדש ומהבתים הפרטיים בעיר.