יחזקאל, פרק ל״ט, פסוק ד׳

נסו לדמיין צבא עצום וגדול שמרגיש שאף אחד בעולם לא יכול לעצור אותו. ה' קובע שהמנהיג גוג וכל העמים שהצטרפו אליו יפלו על הרי ישראל. התבוסה שלהם תהיה מוחלטת, וכולם יוכלו לראות אותה בצורה ברורה. בניגוד לסיפור של קורח, שהאדמה פערה את פיה ובלעה אותו כך שלא נשאר לו זכר, הצבא של גוג יישאר גלוי על פני הקרקע. הנביא מספר על גוג ועל כל אֲגַפֶּיךָ, שזה אומר כל החיילים והצבאות הרבים שלו. בגלל שהם ייפלו ויישארו על ההרים, הם יינתנו לְאָכְלָה, כלומר יהפכו למאכל עבור חיות השדה והעופות. הפסוק משתמש בשלוש מילים שונות כדי לתאר את בעלי החיים שיגיעו: המילה לְעֵיט מתארת עופות דורסים, המילה צִפּוֹר מוסיפה גם ציפורים רגילות, והמילים כָּל־כָּנָף מבהירות שכל בעל כנף באשר הוא ישתתף, אפילו חרקים מעופפים קטנים. כך, בדיוק על פי הגזירה של ה', יגיע הסוף של צבאות גוג.