בראשית, פרק י׳, פסוק ל״א

צאצאי שם התפתחו באופן הדרגתי מימי קדם, החל מהתאגדות בסיסית של חמולות ושבטים, לְמִשְׁפְּחֹתָם. משם כל משפחה פיתחה שפה משלה, לִלְשֹׁנֹתָם, התפזרה במרחב הארצי, בְּאַרְצֹתָם, ולבסוף התגבשה לעם עצמאי, לְגוֹיֵהֶם. רשימה היסטורית זו מאורגנת סביב המספרים שבע ושנים עשר, ומונה שנים עשר אישים משם ועד פלג, לצד ארבעה עשר שמות מצאצאי יקטן. חתימת הפסוק במילה לְגוֹיֵהֶם עם האות למ"ד בתחילתה, ולא באות בי"ת כפי שמופיע בחלק מכתבי היד, אינה מקרית ומדגישה רעיון של הבדלה. בחירה דקדוקית זו באה ללמד שעם ישראל שומר על ייחודו ואינו מתערב בשאר אומות העולם.