בראשית, פרק ל״א, פסוק מ״ב

יעקב מטיח בלבן כי הצלתו והצלחתו לא נבעו מטוב לבו, אלא מהשגחת ה', מזכות אבותיו ומעבודתו הקשה. הוא מזכיר את אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם שהגן עליו והעניק לו שפע, ואת וּפַחַד יִצְחָק, ביטוי המאגד את יראת השמים של יצחק, זכות העקדה ומידת הדין האלוהית, תוך הימנעות מהצמדת שם ה' לאביו שעודנו בחיים. אלמלא עזרת ה', מבהיר יעקב, כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי מתוך כוונה לגזול את כל שכרי ולהותיר אותי בחוסר כל. אולם ה' ראה אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי, את סבלי ואת עבודתי הישרה שבזכותם ניצלו חיי, וַיּוֹכַח אָמֶשׁ, כאשר התערב בלילה הקודם כדי להזהיר אותך ולשמש הוכחה ברורה לכך שהצדק עמי וכוונותיך רעות.