בראשית, פרק ל״א, פסוק מ״ג

כאשר לבן נדחק לפינה מול תוכחתו של יעקב, הוא מתחמק ממענה ענייני ומצהיר בשחצנות שקרית כי הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא. בטענה זו הוא מתייחס ליעקב כאל עבד שרכושו שייך לאדוניו, ומתכחש לכך שה' הוא שהעשיר אותו. מיד לאחר מכן הוא עובר לטון של חמלה מזויפת ושואל רטורית וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ, כדי לשכנע שמעולם לא התכוון לפגוע במשפחתו. עם זאת, התנכרותו ליוחסין במילים אֲשֶׁר יָלָדוּ, קריאתו אליהם בריחוק לָאֵלֶּה, והדגשת המילה הַיּוֹם מסגירות את שנאתו העצורה וחושפות כי הוא נמנע מלפגוע בהם רק משום שה' הזהיר אותו בלילה הקודם.