בראשית, פרק ל״א, פסוק כ״ט

לבן מתרברב שיש כוח ויכולת בידו, ומצהיר יֶשׁ־לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע כדי להדגיש שביכולתו להשמיד לא רק את יעקב אלא את כל משפחתו ומחנהו. עם זאת, הוא מודה כי אֱלֹהֵי אֲבִיכֶם נגלה אליו אֶמֶשׁ, בלילה שעבר, מתוך כוונה לעקוץ את יעקב שניצל בזכות אבותיו ולא בזכות עצמו. חשיפת ההתערבות האלוהית נועדה להוכיח שהסכנה מצדו הייתה ממשית ושיעקב אכן פשע נגדו, תוך שלבן טוען לחפותו בעשרים השנים האחרונות, שהרי ה' לא הזהירו עד כה. ה' אסר עליו לדבר מִטּוֹב עַד־רָע, שכן גם פשרה הנדמית כטובה בעיני לבן, כגון החרמת הרכוש והשארת יעקב בחיים, נחשבת לרעה גדולה. בערמומיותו, לבן מדייק שהאזהרה הייתה רק מלדבר עם יעקב, ובכך מותיר איום מרומז שעדיין לא נאסר עליו לפגוע בו בפועל.