בראשית, פרק ל״א, פסוק מ״א

יעקב מסכם שני עשורים של סבל וניצול, ומדגיש כי לא זכה לשום טובת הנאה אלא שילם על הכל בעבודה קשה. באומרו זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ, הוא מתאר את המצב מנקודת מבטו ומבטא את הקושי האישי שלו, שכן בגלל רשעותו של לבן, אפילו חודש אחד של מגורים משותפים הרגיש לו כמו עשרים שנה. יעקב שירת בנאמנות מוחלטת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ, אף שעבודה עבור אישה חרגה מהמקובל ולבן כפה עליו שנות עבודה נוספות במרמה, ולאחר מכן עבד וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ בדומה לעבד עברי שבסיום שירותו רשאי לעזוב כאדם חופשי. במהלך רעיית הצאן לבן שינה את תנאי ההסכם בדיוק עשר פעמים, וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, בכל עונת המלטה, אך יעקב בוחר לתמצת את מעשי המרמה למילים ספורות בלבד כדי שלא לבזות את חמיו בפומבי.