במעמד כריתת הברית עובר לבן להגדיר את התנאים המעשיים של ההסכם, ומצביע על שני עדים שניצבים בשטח: הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וכן הַמַּצֵּבָ֔ה. כל אחד מהם מסמל התחייבות שונה: הגל מעיד על ההסכם ההדדי שלא לחצות את הגבול לפגיעה וללקיחת רכוש, ואילו המצבה דורשת מיעקב התחייבות נוספת שלא להרע לבנותיו של לבן. על אף שיעקב ואנשיו הם שהקימו את האבנים בפועל, לבן מצהיר אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ, פועל שמשמעותו השלכת האבנים, תקיעתן וביסוסן באדמה. הוא מייחס את המעשה לעצמו משום שהוא היה היוזם של הברית, או מפני שבעצם אמירתו הוא זה שמייעד את האבנים לשמש כעדים.
בראשית, פרק ל״א, פסוק נ״א
פרשת ויצא
וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה ׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.