מסע ההימלטות של יעקב מפני לבן הופך למרדף דרמטי, שבו פער הזמנים והמרחקים ממלא תפקיד מכריע. לבן, שמגלה את דבר הבריחה באיחור, מגייס את אנשיו ופותח במרוץ נגד השעון כדי להשיג את חתנו בטרם יחצה את הגבול.
כאשר התורה מציינת שלבן לקח את אחיו, אין הכוונה לאחים של ממש, אלא לקרובי משפחתו [רש"י, רד"ק, ביאור יש"ר, שטיינזלץ], ויש המדייקים שאלו הם צאצאי שבעת בני נחור שהתגוררו בחרן [קונטרס חיבה יתירה]. בניגוד ליעקב שאצלו המונח "אחים" מתייחס לעיתים לבניו, לבן הותיר את בניו מאחור עם הצאן ולקח עמו קרובים אחרים [ברכת אשר על התורה]. עצם גיוס הקרובים למרדף מעיד על כוונתו של לבן להשתמש בכוח, שכן באופיו הפסול הוא ראה את כל רכושו של יעקב כרכושו שלו, הנתון לחסדיו ולשליטתו [רש"ר הירש].
באשר לתיאור המרדף דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים, הפרשנים נחלקים בהבנת פערי הקצב בין הבורח לרודף. גישה אחת מסבירה את הדברים על פי דרך הטבע: יעקב התנהל באיטיות רבה בשל הצאן, הנשים והילדים, בעוד שלבן ואנשיו יצאו למרדף מהיר, ללא משא כבד וייתכן שאף רכובים על בהמות. כך, למרות שיעקב יצא לדרך ימים מספר לפני לבן, הצליח לבן להדביק את הפער בתוך שבעה ימים, שהוא זמן הליכה בינוני ומקובל לאותו מרחק [רשב"ם, שד"ל, ביאור יש"ר, שטיינזלץ].
לעומת זאת, פרשנים רבים מחשבים את זמני ההליכה ומסיקים כי התרחש כאן אירוע חריג. מכיוון שלקח למגיד שלושה ימים להודיע ללבן על הבריחה, ובאותו זמן יעקב כבר התקדם מרחק של שלושה ימים נוספים, נוצר פער של שישה ימי הליכה. מכאן עולה שלבן עבר ביום אחד בלבד את המרחק שיעקב עבר בשבעה ימים [רש"י, מזרחי, ריב"א, רא"ש, גור אריה, חזקוני, הדר זקנים].
מהירות מופלגת זו של לבן מעוררת תמיהה: מדוע ה׳ לא עשה ליעקב נס של קפיצת הדרך כדי להצילו? על כך משיבים הפרשנים כי ה׳ רצה להוכיח ליעקב שאין לו צורך לברוח. ההשגחה האלוהית מתבטאת דווקא בכך שלבן משיג אותו, אך נמנע ממנו לפגוע בו כלל. בנוסף, הצלחת המרדף נועדה ללמד לדורות שגם כאשר הרשע מצליח וזוכה לכאורה לסיוע ולהצלחה מהירה, על הצדיק לדבוק בביטחונו בה׳ ולא להתיירא [אור החיים, פרדס יוסף, ברכת אשר על התורה].
סיומו של המרדף מתרחש כאשר לבן וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד. יעקב לא תכנן בהכרח לעצור שם, אך נאלץ לסטות מן הדרך ולנוח בהר משום שהמקום היה עשיר במרעה, והצאן והילדים היו תשושים מן הבריחה ולא יכלו להמשיך [העמק דבר]. בנוסף, ייתכן שעד לאותו שלב הצליח יעקב לטשטש את עקבותיו, ורק בהר הגלעד הצליח לבן לזהות את מסלולו [מלבי"ם]. ההדבקה עצמה לא הובילה למפגש מיידי; לבן הגיע אל תחתית ההר בערב היום השביעי, ראה את מחנה יעקב חונה ממעל, והחליט לחנות למטה למשך הלילה. באותו לילה גורלי, בטרם הספיק לפעול, נגלה אליו ה׳ בחלום ועצר בעדו [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר].