ברגעי הפרידה המתוחים בין יעקב ללבן, נחתם ביניהם הסכם שלום המלווה בתנאים ברורים. לבן, שעומד לשוב לארצו, מציב דרישות הנוגעות ליחסו של יעקב כלפי נשותיו, ומגייס את ה' כערב הבלעדי לקיום ההסכם במרחק. דאגתו הפתאומית של לבן לבנותיו מעוררת תמיהה, שכן במשך עשרים שנות נישואיהן לא מצאנו שהפגין כלפיהן יחס חם או התעניינות [ברכת אשר על התורה]. יש הסבורים כי דרישות אלו לא נבעו מאכפתיות אמיתית, אלא שימשו עבורו כאמתלה להצדיק את המרדף אחר יעקב, בניסיון להציג עצמו כאב הדואג לבנותיו [ביאור יש"ר]. הכפילות בפסוק במילה בנותיו מרמזת כי ההסכם אינו מוגבל רק לרחל ולאה, אלא כולל גם את בלהה וזלפה, שהיו למעשה בנותיו של לבן מפילגשו [רש"י].
התנאי הראשון של לבן הוא אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, בעקבות דברי חז"ל, היא שהעינוי המוזכר כאן משמעותו מניעת עונת תשמיש ופגיעה בזכויותיהן האינטימיות של הנשים [רש"י, תורה תמימה, פענח רזא, חזקוני, מחוקקי יהודה]. גישה אחרת מפרשת את העינוי במשמעותו הפשוטה: התנהגות בחוסר כבוד, גרימת צער, או הכרחתן לדברים שאינן חפצות בהם [אבן עזרא, רד"ק, ביאור יש"ר, פרדס יוסף]. דעה נוספת גורסת כי הכוונה היא להעבדתן ושעבודן של הנשים יתר על המידה [בכור שור].
התנאי השני הוא וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי. לבן אוסר על יעקב לשאת נשים נוספות שיהפכו לצרות ויקפחו את חלקן ומעמדן של בנותיו [תורה תמימה, בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. איסור זה עומד בפני עצמו, כך שגם אם יעקב יטען שימשיך לספק את צרכיהן של בנות לבן למרות שייקח נשים חדשות, הדבר עדיין נאסר עליו במפורש [חזקוני]. מעבר לדאגה לנשים, נראה כי לבן חושש מצעדיו העתידיים של יעקב; אם יעקב יישא נשים כנעניות, הדבר יוכיח כי עקירתו מבית לבן הייתה מוחלטת וללא כוונה לשוב, מה שמעצים את תחושת לבן שיעקב פעל בעורמה והסתיר ממנו את כוונותיו האמיתיות [חתם סופר].
לבן מנמק את הצורך בשבועה באומרו אֵין אִישׁ עִמָּנוּ. קביעה זו מעוררת פליאה, שהרי המחנה היה מלא באנשים. הפרשנים מציעים לכך מספר הסברים: ראשית, כל הנוכחים במקום היו קרובי משפחה, ולכן אינם כשרים מבחינה משפטית לשמש כעדים [הדר זקנים, פענח רזא, חזקוני], וכן לא היה שם אדם זר ובלתי תלוי שיוכל להזכיר ולהזהיר אותם על קיום השבועה [שד"ל]. שנית, יעקב עתיד להתרחק לארץ אחרת, ושם לא יהיה מי שיפקח על מעשיו, יוכיח אותו או ימסור דין וחשבון ללבן [רד"ק, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. בנוסף, היחסים בין איש לאשתו הם דברים שבסתר, שאין לאדם זר גישה אליהם [מלבי"ם].
מתוך חוסר היכולת האנושית לפקח על ההסכם, מצהיר לבן: רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. מכיוון שה' רואה את הנסתרות, הוא זה שישפוט אם יעקב יפר את הברית [ביאור יש"ר, שד"ל]. לבן מזהיר את יעקב כי בגידה בהסכם היא מעילה ישירה בה', שהוא בגדר השותף השלישי ביניהם, והוא זה שייפרע ממנו [ספורנו]. כדי לקבע את העדות הרוחנית הזו בעולם המעשה, הוקם גל האבנים שניצב כזיכרון תמידי, ונקרא על ידי לבן בארמית "יגר שהדותא", שמשמעותו גל עדות [מלבי"ם, מחוקקי יהודה, בכור שור].