תארו לעצמכם שאתם נפרדים ממישהו שעובר לגור במקום רחוק מאוד, וחשוב לכם לסכם איתו כללים ברורים לפני הפרידה. ברגע המתוח שבו יעקב ולבן נפרדים, לבן עומד לחזור לארצו והוא דורש מיעקב לעשות איתו הסכם שלום. פתאום, אחרי עשרים שנה שבהן לא ראינו שלבן דואג יותר מדי לבנותיו, הוא מתחיל להציב תנאים כדי להגן עליהן, ובהן גם בלהה וזלפה.
התנאי הראשון של לבן הוא אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, כלומר הוא מזהיר את יעקב שאסור לו להתנהג אליהן בחוסר כבוד או לגרום להן צער. התנאי השני הוא וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי, שבו לבן אוסר על יעקב להתחתן עם נשים נוספות כדי לא לפגוע במקום המכובד של בנותיו במשפחה.
לבן מסביר למה צריך להישבע ואומר אֵין אִישׁ עִמָּנוּ. זה קצת מוזר, הרי המחנה היה מלא באנשים! אבל הכוונה היא שכל מי שנמצא שם הוא קרוב משפחה, וקרובי משפחה לא יכולים לשמש כעדים. בנוסף, יעקב עובר לארץ אחרת ולבן לא יוכל לבדוק מרחוק מה הוא עושה. לכן, לבן מכריז רְאֵה אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. מכיוון שבני אדם לא יכולים להשגיח על ההסכם מרחוק, ה' שרואה הכול הוא זה שיהיה העד וישפוט אם ההבטחה תופר. כדי לזכור את הברית הזו לתמיד, הם מקימים גל אבנים גדול שישמש כעדות מוחלטת להסכם ביניהם.