תארו לעצמכם שאתם צריכים לארוז את כל החפצים שלכם, לעזוב את המקום שגרתם בו המון שנים, ולשכנע את כל המשפחה לבוא איתכם. איך הייתם מסבירים להם שזה הדבר הנכון לעשות? זה בדיוק מה שקורה ליעקב אבינו. הוא אוסף את נשותיו, רחל ולאה, ומשתף אותן בהודעה מיוחדת שקיבל כדי שיסכימו להצטרף אליו למסע חזרה הביתה.
יעקב מספר להן על מלאך שדיבר אליו בשליחות של ה' ואמר לו אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל. כלומר, ה' מזכיר ליעקב שהוא אותו האל שהתגלה אליו בעבר בעיר בית אל, כשרק ברח מהבית והיה זקוק לשמירה. המלאך מזכיר ליעקב את מה שעשה באותו מקום: אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה. יעקב יצק אז שמן על אבן. הוא לא עשה זאת כדי להמליך אותה למלך, אלא כדי להקדיש אותה ולהפוך אותה למיוחדת, כדי שבעתיד תשמש כמזבח שעליו יקריבו קורבנות.
המלאך ממשיך ואומר: אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר. ה' שמר על יעקב לאורך כל השנים בדיוק כמו שהבטיח, ועכשיו הגיע הזמן שיעקב יקיים את ההבטחה שלו, יחזור לארץ ישראל ויעבוד שם את ה'. מכיוון שחשוב מאוד לקיים הבטחות בזמן ולא להתעכב, יעקב מבין שהוא חייב לצאת לדרך מיד.
לבסוף מגיע הציווי: וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ. ה' אומר ליעקב לחזור לחברון, המקום שבו נולד. שימו לב כמה יעקב עדין ומתחשב כשהוא מדבר עם נשותיו. הוא בוחר להשתמש במילה מוֹלַדְתֶּךָ שמתייחסת למקום שבו הוא עצמו נולד, ולא אומר להן לחזור לארץ אבותיו. הוא עושה זאת מתוך נימוס, כדי לא להישמע כאילו הוא דורש מהן לעזוב את הארץ של אבא שלהן רק בשבילו. מתוך אותה התחשבות, הוא גם בוחר לספר להן רק על הציווי של ה', ולא משתף אותן בדברים הלא נעימים ששמע על האחים שלהן.