רגע לפני קבלת החלטה גורלית על עזיבת בית לבן, יעקב יוזם אסיפה משפחתית חשאית. המפגש נועד לשיחה טעונה והתייעצות מקיפה, הרחק מעיניהם ואוזניהם של אנשי המקום.
הכתוב מציין במפורש כי יעקב קרא לרחל וללאה, ועולה השאלה מדוע הוזכרו דווקא הן ובסדר זה [משכיל לדוד]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שרחל הוקדמה ללאה משום שהיא נחשבה "עקרת הבית", כלומר עיקר הבית והסיבה המרכזית שבגללה הגיע יעקב לעבוד אצל לבן מלכתחילה, עובדה שאפילו צאצאי לאה הודו בה לימים [רש"י, מלבי"ם, שד"ל, פרדס יוסף, ביאור יש"ר]. הזימון הופנה רק אליהן מאחר שהן היו הגבירות של המשפחה, בעוד שהשפחות והבנים כבר שהו ממילא בשדה ורעו את הצאן יחד עמו [חזקוני]. עצם הפנייה אליהן בצורה זו מלמדת על דרך ארץ: אף על פי שליעקב עמדה הזכות להעלותן לארץ ישראל גם ללא הסכמתן, הוא בחר לשכנע אותן תחילה ולא לכפות עליהן את המהלך [ברכת אשר על התורה].
בחירת המיקום, השדה, אינה מקרית. הפרשנים מסכימים כי המטרה הייתה שמירה על סודיות מוחלטת מפני אנשי ביתו של לבן, שכן קיימת סכנה ש"אוזניים לכותל" בתוך הבית [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, ביאור יש"ר, תורה תמימה, פרדס יוסף]. הצורך בחשאיות היה כה דחוף, עד שיעקב לא יכול היה להמתין לשעות הערב כדי לשוחח עמן בבית, ואף לא יכול היה לעדכן רק אחת מהן כדי שתעביר את המסר לאחותה בסתר, אלא שתיהן היו חייבות להגיע לשדה כדי לשמוע את הדברים יחד [תורה תמימה, פרדס יוסף].
התוספת אל צאנו ממקדת את מקום המפגש ומבארת את המניעים למעשיו. יעקב קרא להן לאזור המדויק שבו רעה את הצאן שהפריד לעצמו, ולא למקום שבו רעו צאנו של לבן, כדי שרועי לבן לא יבחינו בהתרחשות [העמק דבר, ביאור יש"ר, רד"ק]. מעבר לכך, ציון העובדה שיעקב נשאר עם צאנו מעיד על נאמנותו העצומה לעבודתו. גם ברגע של צורך משפחתי דחוף, הוא לא נטש את משמרתו ואת העדר אפילו לרגע, אלא דרש מנשיו לבוא אליו [פרדס יוסף]. מנגד, יש הסבורים כי הדגש על צאנו שלו דווקא מרמז שיעקב כבר הפסיק לחלוטין לעבוד עבור לבן וטיפל רק ברכושו שלו כמעין חופשת הסתגלות, מתוך ביטחון מלא שנשיו יסכימו לעזוב עמו [ברכת אשר על התורה].