עזיבתו של יעקב את בית חותנו אינה פרידה רגילה, אלא מהלך מחושב של הישרדות מול אדם ערמומי. הכתוב מציין כי יעקב וַיִּגְנֹב... אֶת־לֵב, ביטוי שמשמעותו גניבת הדעת, התודעה והמחשבה, שכן עיקר הדעת שוכנת בלב [אבן עזרא, רד"ק, יהל אור]. עם זאת, בתרגומים הקדומים רוככה המילה לגוון של הסתרה והעלמה, כדי לשמור על כבודו של יעקב [קרני אור].
הפרשנים מנתחים את שיטת ההטעיה של יעקב וכיצד הצליח להעלים את כוונותיו. הגישה המרכזית היא שיעקב שמר על שגרה מוחלטת ולא גילה במילים או במעשים את כוונתו לעזוב [ביאור שטיינזלץ]. הוא הסתיר במכוון את העובדה שהבחין בשינוי לרעה ביחסו של לבן או ששמע את דברי הדיבה של בניו [ספורנו, ביאור יש"ר]. גישה פסיכולוגית מעניינת מסבירה כי בדרך הטבע, ליבו ואינטואיציה של אדם מזהירים אותו מפני כוונותיו הנסתרות של חברו. יעקב התנהג בטבעיות כה רבה והראה שלווה, עד שמנע מליבו של לבן לעורר בו חשד, ובכך פשוטו כמשמעו גנב את האינטואיציה שלו [הכתב והקבלה, העמק דבר, אלשיך].
טקטיקות נוספות עמדו לרשות יעקב: הוא לקח עמו את כל רכושו, בניגוד לבורח המצוי שלוקח רק את ההכרחי, והמשיך להתהלך בגלוי בשדה במקום להסתתר, מה שהסיר כל חשד [פרדס יוסף]. יתרה מזאת, בעבר יעקב ביקש מלבן רשות לעזוב בצורה מסודרת, מה שגרם ללבן להאמין שיעקב לעולם לא יברח בהחבא [אור החיים]. כתוצאה מכך, איש לא חשד בדבר ולא נמצא אף אדם שידווח ללבן על העזיבה [מלבי"ם, ביאור יש"ר].
המניע לפעולה זו טמון בכינוי הָאֲרַמִּי. התורה מדגישה שלבן היה אדם רמאי ובעל ערמה. יעקב ידע שאם לבן ירגיש שהוא מודע למצבו, הוא יצר עליו, יספור כל צעד מצעדיו וימנע ממנו כל דרך מילוט, ואף היה חשש שלבן ואנשי עירו יגזלו את רכושו [ספורנו, ביאור יש"ר]. מנגד, קיימת דעת מיעוט ביקורתית הסבורה כי יעקב נהג שלא כהוגן. לפי גישה זו, יעקב אכן החמיר על עצמו שלא לגזול רכוש, אך נכשל בגניבת דעת, במקום לבטוח בה' שהבטיח לשמור עליו בדרכו [צרור המור].
הביטוי עַל־בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא מעורר קושי הגיוני בקרב הפרשנים, שהרי אדם שבורח אינו מודיע על כך מראש. כדי ליישב זאת, יש המפרשים שהכוונה היא שיעקב פשוט לא גילה לו את תוכניותיו ואת נתיב הליכתו [רד"ק], או שהכתוב מסביר את הסיבה לשתיקה: הוא לא הגיד לו משום שהיה במנוסה [קונטרס חיבה יתירה]. השימוש במילה בֹרֵחַ במקום המילה "הולך" נועד להדגיש את הפחד של יעקב מפני נזק [שד"ל]. מעניין לציין שישנם תרגומים שהעדיפו לתרגם את המילה "בורח" כ"הולך", בין אם כדי לשמור על כבודו של יעקב, ובין אם משום שיעקב למעשה נסע בנחת ובסדר מופתי, ולא בחפזון האופייני למנוסה [נתינה לגר]. בסופו של דבר, זעמו של לבן כשהשיג את יעקב נבע לא רק מעצם ההונאה, אלא מהתחושה שיעקב גנב את עצמו ובשרו כאשר לקח את בנותיו ונכדיו בהחבא [צרור המור].