האם קרה לכם פעם שהייתם צריכים לשמור סוד חשוב, והייתם חייבים להתנהג כאילו הכל רגיל לגמרי כדי שאף אחד לא יחשוד? יעקב מבין שהגיע הזמן לעזוב את ביתו של לבן ולחזור הביתה, אבל לבן הוא לא אדם שקל להיפרד ממנו. התורה קוראת לו הָאֲרַמִּי, כדי להזכיר לנו שלבן היה אדם רמאי שניסה תמיד להערים על אחרים. יעקב ידע שאם לבן רק יתחיל לחשוד שהוא מתכנן לעזוב, הוא מיד יעצור אותו, ישמור עליו מכל כיוון, ואולי אפילו ייקח ממנו את כל הרכוש שעבד עבורו כל כך קשה.
אז מה יעקב עושה? הוא מבצע תוכנית חכמה. התורה מספרת שיעקב וַיִּגְנֹב... אֶת־לֵב של לבן. כמובן שיעקב לא גנב לב אמיתי. בתנ"ך, הלב הוא המקום שבו נמצאות המחשבות. כשיעקב "גונב את הלב", הכוונה היא שהוא מסתיר את המחשבות שלו וגורם ללבן לא לחשוד בדבר. יעקב המשיך להתנהג בשגרה מוחלטת, נשאר רגוע ושליו, ולא גילה במילים או במעשים שהוא מתכנן לעזוב. הוא אפילו התהלך בחוץ בגלוי עם כל הרכוש שלו, כי אדם שמתכנן לברוח בדרך כלל לוקח רק מעט דברים ומסתתר. ההתנהגות הטבעית הזו פשוט הרגיעה את לבן ומנעה ממנו לחשוד.
בגלל שיעקב פעל בכזו חכמה, הוא הצליח לצאת לדרך עַל־בְּלִי הִגִּיד לוֹ כִּי בֹרֵחַ הוּא. הוא לא סיפר ללבן על התוכניות שלו ולאן הוא הולך. התורה משתמשת במילה בֹרֵחַ כדי להראות שיעקב באמת חשש מלבן, ולכן היה חייב לעזוב בשקט ובלי הודעה מוקדמת, כדי להגן על עצמו ועל משפחתו בבטחה.