תארו לעצמכם שאתם מנסים ללכת בשקט בשקט כדי שאף אחד לא ירגיש בכם, אבל בדיוק באותו זמן אתם סוחבים על הגב תיקים ענקיים וכבדים. נכון שזה כמעט בלתי אפשרי? זה בדיוק המצב שבו היה יעקב כשהוא החליט לעזוב את ארם.
כאשר נאמר על יעקב וַיִּבְרַח, הכוונה היא שהוא עזב את המקום מהר כי הוא דאג שמשהו רע יקרה לו, למרות שבאותו רגע אף אחד עדיין לא רדף אחריו. אבל הייתה ליעקב בעיה גדולה. בדרך כלל, כשמישהו בורח, הוא לוקח איתו כמה שפחות דברים כדי שיוכל לרוץ מהר. אצל יעקב המצב היה שונה לגמרי. נאמר עליו וַיִּבְרַח הוּא וְכָל אֲשֶׁר לוֹ, כלומר הוא היה צריך לקחת איתו את כל המשפחה הגדולה שלו, את כל הרכוש ואת כל העדרים. בגלל המשא הכבד הזה, הוא נאלץ ללכת לאט מאוד.
כדי שלבן לא ימצא אותו, יעקב היה חייב להיות חכם. הוא לא הלך בדרך הראשית והמסודרת שכולם הולכים בה, כי שם לבן בטח יחפש אותו. במקום זה, הוא בחר ללכת בדרכים צדדיות ונסתרות כדי לקצר את הדרך לארץ ישראל. במהלך המסע, נאמר וַיַּעֲבֹר אֶת הַנָּהָר, כשהכוונה היא שהוא חצה את נהר פרת הגדול. משם, וַיָּשֶׂם אֶת פָּנָיו, כלומר הוא כיוון את דרכו, אל עבר הר הגלעד. מעניין לדעת שבאותו זמן להר הזה בכלל לא קראו כך. השם "גלעד" ניתן להר רק מאוחר יותר, על שם גל האבנים שיעקב עתיד לבנות שם.
יעקב ניסה לתכנן את הבריחה בסוד ובעזרת כל מיני תחבולות, אבל בסופו של דבר לבן כן גילה על כך והשיג אותו. זה מלמד אותנו שלפעמים אנחנו מנסים לתכנן תוכניות מורכבות בעצמנו, אבל בסוף, מי שבאמת שומר עלינו ומציל אותנו מכל צרה הוא ה׳.