ברגע דרמטי של עימות חזיתי, לאחר מרדף ממושך, משיג לבן את יעקב ומשפחתו. דבריו של לבן חושפים תערובת של יהירות, תסכול והודאה בעל כורחו בהתערבות אלוהית. הוא מנסה לשמר את כבודו ואת עמדת הכוח שלו, גם כאשר הוא נאלץ לסגת מכוונותיו המקוריות.
רוב הפרשנים מסכימים כי הביטוי יֶשׁ־לְאֵל יָדִי משמעותו שיש כוח, יכולת וחיל בידו לעשות רע [רש"י, אבן עזרא, רד"ק]. מבחינה לשונית, משמעות המילה אֵל היא כוח, והתחביר הראוי של המשפט הוא "יש אל לידי", כלומר: יש כוח ליד שלי [שד"ל, מזרחי, הכתב והקבלה]. לבן משתמש בלשון רבים, עִמָּכֶם, כדי להתפאר בכך שכוחו ואנשיו מספיקים כדי להשמיד לא רק את יעקב לבדו, אלא גם את נשיו, ילדיו וכל המחנה שאיתו [רש"ר הירש, הכתב והקבלה, ביאור שטיינזלץ]. בדבריו אלו מתגלה לבן כרשע המתהלל ביכולותיו, המבקש להדגיש כי בחירתו החופשית לא ניטלה ממנו, וכי מבחינה מעשית עדיין יש ביכולתו לפגוע בהם [רבנו בחיי, אלשיך, פרדס יוסף].
אולם, דבריו של לבן מעוררים תמיהה: מדוע הוא חושף בפני יעקב שה' הזהיר אותו? הרי חשיפה זו לכאורה מחלישה את עמדתו ומסירה את פחדו של יעקב. גישה אחת מסבירה שלבן ידע כי יעקב הוא נביא, והניח שה' כבר גילה ליעקב על האזהרה, ולכן הבין שאין טעם להסתיר זאת [הטור הארוך].
גישה מרכזית אחרת מציגה את עורמתו של לבן, המשתמש באזהרה האלוהית דווקא כהוכחה לכוחו ולצדקתו. לטענתו, ה' ידע שלבן זועם ושיש בידו כוח אמיתי לנקום, ולכן נאלץ להתערב ולהזהירו. כלומר, עצם התערבותו של ה' מוכיחה שיעקב אשם ושסכנה ממשית ריחפה מעל ראשו [מלבי"ם, בכור שור, חזקוני, צאינה וראינה]. יתרה מכך, לבן מנסה לרמוז שיעקב אכן פשע נגדו, וכי ה' נאלץ להגן עליו למרות עוולותיו, שהרי לולא היה יעקב אשם, ה' לא היה צריך להזהיר את לבן מראש [ביאור יש"ר].
לבן מציין כי אֱלֹהֵי אֲבִיכֶם נגלה אליו אֶמֶשׁ, כלומר בחצי הלילה שעבר [רד"ק, ביאור יש"ר, רש"ר הירש]. הבחירה בביטוי "אלוהי אביכם" (ולא "אלוהיך") אינה מקרית. לבן מבקש לעקוץ את יעקב ולומר לו שניצל רק בזכות אבותיו הצדיקים, אברהם ויצחק, ולא בזכות עצמו [ספורנו, נחלת יעקב]. בנוסף, הוא משתמש בעובדה שרק אמש נגלה אליו ה' כדי לטעון טענת חפות: במשך עשרים השנים שבהן שהה יעקב בביתו לא הייתה לו כל כוונה רעה כלפיו, שאם לא כן, ה' היה מתגלה ומזהיר אותו כבר אז [רבנו בחיי].
לבן חותם את דבריו באזהרה שקיבל, שלא לדבר עם יעקב מִטּוֹב עַד־רָע. נשאלת השאלה, מדוע שה' יזהיר אותו מלעשות טוב? ההסבר לכך הוא שאפילו ה"טובה" שלבן תכנן לעשות – כגון להשאיר את יעקב בחיים אך לגזול את כל רכושו – נחשבת לרעה גדולה עבור יעקב, ולכן ה' אסר עליו כל פעולה, בין אם בעיני לבן היא נדמית כטובה ובין אם כרעה [רבנו בחיי]. ייתכן גם שלבן, בערמומיותו, מנסה לדייק במילות האזהרה ולטעון שה' אסר עליו רק "לדבר" עם יעקב, אך לא אסר עליו במפורש לעשות לו רע, ובכך הוא מותיר באוויר איום מרומז [צרור המור].