חיפושו הקדחתני של לבן אחר התרפים הגנובים ברחבי מחנה יעקב, מעלה תמונה דרמטית של תנועה בין האוהלים השונים. תיאור מסע החיפוש מציג קושי כרונולוגי ומרחבי: הכתוב מונה את האוהלים בהם חיפש לבן, מציין שלא מצא בהם דבר, ולאחר מכן מתאר כיצד יצא מאוהל לאה ונכנס לאוהל רחל, אף על פי שחיפוש זה אמור היה להתרחש מוקדם יותר. מתוך כך, הפרשנים נדרשו לפענח את מבנה המחנה ואת סדר החיפוש המדויק.
השאלה הראשונה העולה מן הכתוב היא למי הכוונה במילים בְּאֹהֶל יַעֲקֹב. גישה אחת גורסת כי מדובר באוהלה של רחל, שכן היא הייתה עיקר הבית ויעקב היה שוהה אצלה בתדירות הגבוהה ביותר [רש"י, רד"ק, מזרחי, גור אריה]. מנגד, פרשנים אחרים סבורים כי פשט הכתוב מתאר אוהל נפרד ועצמאי שהיה מיוחד ליעקב בלבד [רשב"ם, אבן עזרא, רמב"ן, שד"ל]. קיומם של אוהלים נפרדים לכל אחת מהנשים ולאיש עצמו נבע ממידת הצניעות של יעקב, כדי שאף אישה לא תדע מתי הוא בא אל רעותה, וכן כדי שיהיה לו מקום מיוחד לאכול בו עם בניו [רמב"ן].
אשר לסדר החיפוש המופיע בפסוק, מתגלעת מחלוקת מרכזית כיצד להבין את רצף האירועים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שלבן חיפש באוהלים על פי סדר הגיוני ורציף: תחילה באוהל יעקב, לאחר מכן באוהל לאה, משם לאוהל רחל, ולבסוף באוהלי השפחות. הסיבה שהכתוב איחד את כל האוהלים תחת המילים וְלֹא מָצָא, ודחה את אזכור אוהל רחל לסוף, היא עריכתית: התורה ביקשה לקבץ יחד את כל המקומות שבהם החיפוש העלה חרס בדרך קצרה, ולשמור את אוהל רחל לסוף הפסוק משום ששם חבויה הגנבה ושם מתרחש הסיפור המרכזי והארוך [אבן עזרא, רשב"ם, רמב"ן, שד"ל, בכור שור].
מול תפיסה זו, ישנה גישה המפרשת את הכתוב כפשוטו ומצביעה על כך שלבן ערך חיפוש כפול באוהלה של רחל. לפי דעה זו, לבן נכנס תחילה לאוהל רחל (הקרוי "אוהל יעקב"), משם עבר לאוהל לאה, אך כאשר יצא משם – וַיֵּצֵא מֵאֹהֶל לֵאָה וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל – הוא החליט לחזור שוב לאוהל רחל בטרם ימשיך לאוהלי השפחות. חזרתו הפתאומית נבעה מכך שהכיר את רחל וידע כי היא "ממשמשנית", כלומר נוטה למשש חפצים ולקחתם, ולכן חשד בה יותר מכולן וערך באוהלה חיפוש יסודי נוסף [רש"י, רא"ש, ריב"א].
כדי ליישב את התנועה המורכבת של לבן, יש מן הפרשנים ששרטטו את המבנה האדריכלי של המחנה. לפי הסבר אחד, אוהלה של רחל היה היחיד שהיה פתוח כלפי חוץ לרשות הרבים, בעוד שאר האוהלים היו פתוחים זה לתוך זה. לכן, כאשר לבן סיים לחפש באוהלים הפנימיים וביקש לצאת, הוא נאלץ לחזור על עקבותיו ולעבור שוב דרך אוהל לאה כדי להגיע לאוהל רחל וממנו לצאת [ריב"א, הדר זקנים]. הסבר חלופי מציע שאוהלה של לאה היה גדול במיוחד, ואוהלי השפחות היו בנויים למעשה בתוכו, כך שביציאתו מאוהלי השפחות הוא עדיין נמצא בתוך אוהל לאה [רבנו בחיי].
בסופו של דבר, העיכובים והמעברים הרבים של לבן בין האוהלים הם שאפשרו לרחל את שהות הזמן הנדרשת כדי להחביא את התרפים בתוך כר הגמל [רשב"ם, העמק דבר]. כאשר הגיע אליה לבן לבסוף, היא טענה כי "דרך נשים" לה, תואנה שהייתה יעילה במיוחד, שכן באותה תקופה נהגו אומות העולם להתרחק הרחקה יתרה מאישה נידה, עד כדי כך שאפילו לא דיברו עמה או דרכו על עפר שדרכה עליו, וכך נאלץ לבן לסגת מבלי להשלים את חיפושו [צאינה וראינה, פרדס יוסף].