יצא לכם פעם לחפש משהו חשוב שהלך לאיבוד ולעבור חדר אחרי חדר בבית כדי למצוא אותו? זה בדיוק מה שעושה לבן כשהוא מחפש את הפסלים שלו שנגנבו. הוא עובר בין האוהלים במחנה של יעקב ועורך חיפוש יסודי. תחילה הוא נכנס לחפש בְּאֹהֶל יַעֲקֹב. אולי תופתעו לשמוע, אבל ליעקב היה אוהל פרטי משלו, נפרד מהאוהלים של נשותיו. זה היה מקום מיוחד שבו הוא שמר על צניעות ופרטיות ויכול היה לאכול בשקט עם בניו.
אחרי שלבן מסיים שם, הוא ממשיך לחפש באוהל של לאה ובאוהלים של השפחות, אבל הוא לא מוצא כלום. התורה מספרת לנו שרק בסוף הוא נכנס לאוהל של רחל, וַיָּבֹא בְּאֹהֶל רָחֵל. למה האוהל שלה מוזכר אחרון? כי התורה רצתה לשמור את החלק המעניין ביותר לסוף, הרי שם באמת הוחבאו הפסלים ושם מתרחש הסיפור המרכזי.
כל הזמן הזה, בזמן שלבן התעכב ועבר מאוהל לאוהל, רחל ניצלה את ההזדמנות. היה לה מספיק זמן להחביא היטב את הפסלים בתוך הכרית של הגמל ולשבת עליהם. כשלבן הגיע אליה לבסוף, היא התנצלה שהיא לא יכולה לקום כי דרך נשים לה, כלומר שהיא נמצאת בימים שבהם נשים מרגישות חולשה. באותה תקופה, אנשים נהגו להתרחק מאוד מאישה במצב כזה, עד כדי כך שאפילו לא דיברו איתה או דרכו במקום שבו הלכה. בגלל המנהג הזה, לבן נאלץ לוותר, להתרחק, ולא יכול היה להשלים את החיפוש שלו.