בראשית, פרק ל״א, פסוק ל״ב

תארו לעצמכם שמישהו מאשים אתכם שלקחתם משהו שלא שלכם, ואתם כל כך בטוחים שאתם וכל המשפחה שלכם ישרים, שאתם מסכימים שהוא יחפש בכל החפצים שלכם מול כולם. זה בדיוק מה שקרה ליעקב. לבן כועס ומאשים שגנבו לו את הפסלים שלו. יעקב, שמחנך את כל בני ביתו להתרחק מכל גניבה ולהיות ישרים לחלוטין, בטוח שאף אחד מהאנשים שלו לא העז לקחת דבר שאינו שלו. לכן הוא אומר ללבן בביטחון מלא שעִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ, כלומר האיש שתמצא אצלו את הפסלים, לֹא יִחְיֶה. יעקב גוזר עונש חמור ומוציא מפיו קללה קשה נגד הגנב, כי גניבה היא מעשה שאסור לעשות בשום אופן. כדי להוכיח שאין לו מה להסתיר, יעקב מוסיף ואומר נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ. הוא מזמין את לבן לערוך חיפוש פתוח וגלוי מול כל בני המשפחה, ומבקש ממנו שאם ימצא משהו ששייך לו, פשוט ייקח אותו. הפתיחות הזו מראה כמה יעקב היה אדם ישר. אבל אז התורה מגלה לנו משהו עצוב, ומספרת שוְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם. יעקב בכלל לא העלה על דעתו שרחל, אשתו האהובה, לקחה את הפסלים. אם הוא רק היה יודע את האמת, הוא לעולם לא היה אומר מילים כל כך קשות, אלא פשוט היה דואג להחזיר את הפסלים ללבן.