קרה לכם פעם ששיחקתם משחק, ובדיוק כשהייתם קרובים לניצחון, מישהו החליט לשנות את הכללים רק כדי שתפסידו? זה בדיוק מה שלבן עשה ליעקב. יעקב מספר לנשותיו איך לבן ניסה לרמות אותו שוב ושוב. הם קבעו שיעקב יקבל כשכר את הכבשים שנולדות עם צבעים מסוימים, אבל לבן כל הזמן שינה את ההסכם כדי להקטין את הרווח של יעקב.
פעם אחת, למשל, לבן החליט שיעקב יקבל רק את הנְקֻדִּים, כלומר כבשים שיש עליהן כתמים קטנים ודקים. ובאורח פלא, כמעט כׇל־הַצֹּאן נולדו בדיוק כך! הכוונה כאן היא לא לכל כבשה וכבשה בלי יוצא מן הכלל, אלא לרוב המוחלט של העדר.
לבן ראה שיעקב מצליח בכל פעם מחדש, אז הוא ניסה להתחכם עוד יותר. הוא חיכה עד שהכבשים כבר היו בהיריון, ורק אז הכריז איזה צבע יעקב יקבל. הוא חשב שכעת, כשהגורים כבר בבטן, אי אפשר לשנות את התוצאה. בגלל זה המילה יֹאמַר כתובה בלשון עתיד, כי לבן חיכה לרגע האחרון כדי לקבוע את התנאי. אבל לבן שכח שה' יודע הכל. ה' ידע מראש מה לבן עומד להגיד, ודאג שהכבשים ייכנסו להיריון בדיוק עם הצבע שלבן יבחר בעתיד!
הכל קרה בזכות נס גלוי מה'. אמנם יעקב ניסה בהתחלה להשתמש במקלות מיוחדים בשוקת המים כדי להשפיע על צבע הכבשים, אבל ברגע שלבן התחיל לשנות את התנאים בלי הפסקה, למקלות כבר לא הייתה שום השפעה. אז למה יעקב בכלל טרח להשתמש בהם מהתחלה? כדי ללמד אותנו שאדם צריך תמיד לעשות מאמץ בדרך הטבע ולא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות לנס, גם כשהוא יודע שבאמת ההצלחה תלויה אך ורק בה'.