בראשית, פרק ל״א, פסוק ל״ז

תארו לעצמכם שמישהו מאשים אתכם במשהו שלא עשיתם, ואתם מחליטים שהגיע הזמן להוציא את האמת לאור מול כולם. אחרי שלבן מחפש באוהלים, הכעס של יעקב מתפרץ והוא מחליט לעשות משפט פומבי וגלוי. יעקב אומר ללבן כִּֽי־מִשַּׁ֣שְׁתָּ אֶת־כׇּל־כֵּלַ֗י. המילה מִשַּׁ֣שְׁתָּ מתארת חיפוש בכוח, תוך כדי לחיצה חזקה על הבגדים והשקים. יעקב הבין שלבן לא חיפש רק את הפסלים הגדולים שלו, אלא בדק גם בתוך כלים קטנים שהפסלים בכלל לא יכולים להיכנס לתוכם. מכך יעקב מסיק שלבן פשוט מחפש תירוץ להאשים אותו בגניבה של רכוש רגיל, למרות שמי שבאמת לא נזהר ברכוש של אחרים הוא לבן בעצמו. לכן, יעקב דורש שקיפות מלאה ושואל מַה־מָּצָ֙אתָ֙ מִכֹּ֣ל כְּלֵי־בֵיתֶ֔ךָ. הוא מאתגר את לבן להראות לכולם אם הוא מצא משהו, ואומר לו שִׂ֣ים כֹּ֔ה, כלומר, שים את החפצים כאן בגלוי ואל תסתיר שום דבר. יעקב מתעקש שהבירור ייעשה נֶ֥גֶד אַחַ֖י וְאַחֶ֑יךָ, מול האנשים שלו ומול האנשים של לבן. יעקב לא סומך רק על האנשים של לבן, ולכן חשוב לו ששתי הקבוצות יהיו נוכחות ויראו את ההבדל הברור בין הרכוש שלו לרכוש של לבן. בסוף, יעקב דורש וְיוֹכִ֖יחוּ בֵּ֥ין שְׁנֵֽינוּ. המילה וְיוֹכִ֖יחוּ כאן לא אומרת לתת נזיפה או לצעוק, אלא לעשות משפט צדק ולהכריע מי משניהם הוא זה שבאמת פעל לא נכון: האם זה יעקב שרודפים אחריו כמו גנב, או שזה בכלל לבן שניצל אותו והחליף את המשכורת שלו כל כך הרבה פעמים.