קרה לכם פעם שהאשימו אתכם במשהו שבכלל לא היה באשמתכם? תארו לעצמכם שאתם עובדים קשה מאוד, אבל במקום להגיד לכם תודה, דורשים מכם לשלם על כל תקלה שקורית, אפילו אם לא יכולתם לעשות שום דבר כדי למנוע אותה.
זה בדיוק מה שקרה ליעקב. אחרי שנים של עבודה, יעקב עומד מול לבן ואומר לו את כל מה שיושב לו על הלב. הוא מסביר לו עד כמה הוא היה רועה צאן מסור, הרבה יותר ממה שפועל רגיל צריך להיות. בדרך כלל, אם חיית בר תוקפת את העדר, הרועה מביא לבעל הצאן שאריות של הבהמה כהוכחה לכך שזה קרה במצב שהוא לא יכול היה לשלוט בו, ולכן הוא פטור מלשלם. אבל יעקב אומר ללבן טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ. יעקב ידע שגם אם הוא יביא הוכחות, לבן יתעלם מהן ויכריח אותו לשלם בכל זאת. לכן יעקב מוסיף את המילה אֲחַטֶּנָּה, שמשמעותה חיסרון. כלומר, בכל פעם שהייתה חסרה כבשה, יעקב פשוט לקח את ההפסד על עצמו והשלים את החסר מהכיס שלו.
יעקב ממשיך ואומר גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה. המילה גנובתי היא פשוט דרך עתיקה לומר חיה שנגנבה. על פי החוק, רועה צריך לשלם אם גנבו לו חיה ביום, אבל הוא לא צריך לשלם אם הגניבה קרתה בלילה, כי הרי בלילה חושך ואנשים צריכים לישון. אבל אצל לבן זה לא היה ככה. הוא דרש מיעקב לשלם על כל גניבה, לא משנה מתי היא קרתה. בגלל התנאים הקשים האלה, יעקב נאלץ להישאר ער ולשמור על הצאן ברציפות, גם ביום וגם בלילה, ולעבוד קשה הרבה יותר ממה שאדם רגיל יכול.