בראשית, פרק ל״א, פסוק ל״ט

יעקב מוכיח את לבן על יחסו הנצלני ומדגיש כי פיצה אותו מכיסו על כל נזק בצאן, הרבה מעבר לחובתו החוקית כרועה שכיר. כאשר חיית בר פגעה בעדר, טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ כהוכחה לכך שהנזק נגרם באונס, משום שידעתי שתתעלם מכך ותדרוש תשלום בכל מקרה. תחת זאת אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה, כלומר השלמתי את החיסרון בעצמי וקיבלתי עליי את האשמה כאילו התרשלתי, וכל חסר מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה. יתרה מכך, שילמתי על כל בהמה שנגנבה, בין אם היא גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה, אף שרועה פטור מתשלום על גניבה לילית. דרישה זו אילצה אותי לשמור באפלה ללא שינה, ואף לספוג האשמות כאילו אני עצמי גנבתי את הבהמות.