בראשית, פרק ל״א, פסוק ל״ב

מתוך ביטחון מוחלט בניקיון הכפיים של בני ביתו, יעקב דוחה את עלילת השווא של לבן ומכריז כי האדם עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ ייענש בחומרה. הוא פוסק כי הגנב לֹא יִחְיֶה, אמירה שמתפרשת כגזר דין מוות על חטא הגניבה והעבודה הזרה, או לחלופין כהבטחה להשמיד את הפסלים עצמם אם יימצאו. יעקב מזמין את לבן לערוך חיפוש פומבי לעיני משפחותיהם באומרו נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ, מתוך אמונה עמוקה שאיש ממחנהו לא גזל דבר. ואולם, הכתוב מבהיר כי וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם במטרה לעקור את העבודה הזרה מבית אביה, חוסר ידיעה טראגי שהפך את הצהרתו לקללה אשר גרמה למותה בטרם עת.