בראשית, פרק ל״א, פסוק ל״ו

לאחר שהסתיים החיפוש באוהלים ולא נמצא דבר, וַיִּחַר לְיַעֲקֹב משום שהבין כי ההאשמה בגנבה הייתה רק עלילה שנועדה לחטט בחפציו ולבזותו. בעקבות זאת וַיָּרֶב בְּלָבָן, עימות שיש המפרשים שנוהל ביחידות כדי לא לבייש את לבן ברבים, ואילו אחרים סבורים כי לבן הוא שמשך את יעקב לעימות כדי לנקות את האווירה לאחר שהאחרון שקע בצער עמוק. יעקב דורש לדעת איזה עוול המצדיק יחס כזה מצא בו לבן במשך עשרים שנה, ושואל מַה־פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כדי להצהיר שהוא נקי לחלוטין הן ממעשים שנעשו בזדון והן מטעויות או רשלנות בשוגג. לבסוף הוא מטיח בלבן כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי, כלומר מדוע רדפת אחריי במרץ ובסערה כאש יוקדת, כאילו הייתי פושע נמלט.