בראשית, פרק ל״א, פסוק מ׳

יעקב מטיח בלבן תוכחה על כפיות טובתו ומתאר את מסירותו כרועה צאן ואת הסבל הפיזי והנפשי שחווה תחתיו. הוא מדגיש כי הָיִיתִי קיים בעיני לבן רק לצורך עבודה מפרכת, כאשר בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, והיובש והשרב כילו אותי כאש שורפת, בעוד שסבלתי מן הכפור וְקֶרַח בַּלָּיְלָה. בנוסף לקושי הפיזי הקיצוני, וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי ונדדה ממני לא רק בגלל הקור, אלא בעיקר מתוך חרדה מתמדת שמא זאבים או גנבים יפגעו בצאן. למרות שלקח על עצמו אחריות עצומה וסירב להעביר את השמירה לאחר, לבן ניצל אותו, גזל את שכרו במרמה, ולבסוף התעלם מהצלחתו ואף העז לחשוד בו בגניבה.