בראשית, פרק ל״א, פסוק כ״ח

לבן נוזף ביעקב וטוען כלפיו וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי, כלומר לא עזבת והנחת לי להיפרד ממשפחתי כראוי. בכך שמנעת ממני לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי, לא אפשרת לי להעניק לנכדיי נשיקת פרידה או לחלופין לצייד אותם ברכוש לדרך. לבן תמה ומאשים עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ, לעשות את המעשה הזה, שכן יעקב הידוע כאדם חכם פעל כעת בטיפשות ומתוך פחד חסר היגיון. במקום לצאת בגלוי ולזכות בפרידה מכובדת, הבריחה החשאית העניקה ללבן הצדקה לקחת הכול בחזרה אלמלא התערבות ה', והעידה על חוסר ראיית הנולד לגבי יכולתו של לבן להשיגו בקלות. מנגד, ייתכן שיש במילים אלו גם משחק מילים שבו לבן מודה כי יעקב אכן הצליח לסכל את תוכניותיו של עשיו אחיו.