תארו לעצמכם שמישהו שאתם מאוד אוהבים היה עובר פתאום לארץ רחוקה, בלי להגיד לכם שלום. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה ללבן כשהוא סוף סוף השיג את יעקב בדרך. ה' הזהיר את לבן בחלום לא לפגוע ביעקב, ולכן לבן לא מנסה לפגוע בו פיזית, אלא רק כועס עליו במילים.
לבן שואל את יעקב למה הוא ברח בסתר, ואומר לו שלא נְטַשְׁתַּנִי, כלומר, לא אפשרת לי להיפרד כמו שצריך. הוא מתלונן שלא נתן לו לְנַשֵּׁק את המשפחה נשיקת פרידה אחרונה שהייתה משמחת אותו. כשלבן אומר שהוא רצה להיפרד מ-לְבָנַי, הוא בעצם מתכוון לנכדים שלו, הילדים של יעקב. סבא שאוהב את הנכדים שלו ורואה אותם גדלים אצלו, מרגיש שהם יקרים לו ממש כמו הבנים שלו.
לבן ממשיך ונוזף ביעקב: עַתָּה הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ. המילה עֲשׂוֹ פירושה לעשות את המעשה הזה. לבן טוען שיעקב התנהג בטיפשות, כי אם הוא רק היה מודיע שהוא עוזב, לבן היה נותן לו ללכת בכבוד. אבל בגלל שהוא ברח בסתר, הוא עשה טעות. לבן טוען שהבריחה הזאת כמעט נתנה לו זכות לקחת ליעקב את הכל בחזרה, אם ה' לא היה עוצר אותו. לבן מדגיש את המילה עַתָּה מתוך פליאה: הרי יעקב הוא אדם כל כך חכם שחושב לעומק, אז איך יכול להיות שדווקא עכשיו הוא פעל בטיפשות כזאת?