בראשית, פרק ל״א, פסוק ה׳

יעקב מנתח באוזני נשיו את המצב המתוח, ונמנע מלהזכיר את השמצות בני לבן כדי למנוע סכסוכים. באומרו רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן, הוא מסביר שהפנים מסגירות את הרגשות האמיתיים, ולכן הוא מבחין בבירור שיחסו של לבן השתנה לרעה עקב קנאה וחשדנות. יעקב מוסיף כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם, כלומר לבן עצמו כבר אינו נוהג בו בידידות כבעבר. מול פניו הזועפות של חותנו מציב יעקב את השגחת ה', ומצהיר וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. בכך הוא מבהיר על ניקיונו המוסרי שכן רכושו הוא ברכה אלוהית ולא גזל, ומדגיש שנוכחות ה' שימשה לו חומת מגן שמנעה מלבן להרע לו.