בראשית, פרק ל״א, פסוק ה׳

קרה לכם פעם שהסתכלתם על חבר וידעתם מיד שהוא כועס עליכם, אפילו בלי שהוא אמר מילה? זה בדיוק מה שקורה ליעקב. הוא נמצא בתקופה מתוחה מאוד עם המשפחה של לבן. יעקב קורא לרחל ולאה, הנשים שלו, אבל במקום לספר להן את כל הדברים הרעים שהבנים של לבן אומרים עליו, הוא בוחר שלא לרכל כדי לא לגרום למריבות. במקום זה, הוא פשוט מתאר את מה שהוא רואה. יעקב אומר להן שהוא רואה אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן, כלומר, הוא מסתכל על הפנים של לבן ורואה שהיחס שלו השתנה לרעה. הפנים שלנו תמיד מראות את מה שאנחנו באמת מרגישים, וקשה מאוד לזייף חיוך כשבלב יש כעס. יעקב מרגיש שלבן כועס כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם, היחס שלו כבר לא טוב וידידותי כמו פעם. לבן מקנא בעושר הגדול של יעקב וחושד בו שהוא לקח רכוש שלא שייך לו, במקום פשוט לשמוח על כך שיעקב מצליח. אבל יעקב יודע את האמת. מול הפנים הכועסות של לבן, יעקב מכריז וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. הוא מסביר להן שהוא מעולם לא רימה ולא גזל שום דבר, וכל מה שיש לו זו רק ברכה ומתנה מאת ה'. חוץ מזה, הנוכחות של ה' שמרה עליו כמו חומת מגן. לבן רצה לעשות רע ליעקב, ורק בזכות זה שה' היה איתו, יעקב ניצל.