תארו לעצמכם שאתם עומדים להבטיח הבטחה חשובה מאוד, ושני הצדדים צריכים להישבע שהם יקיימו אותה. כשיעקב ולבן עושים ביניהם הסכם שלום, לבן מציע שהם יישבעו יחד. הוא אומר: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר. לבן מזכיר את הסבים המפורסמים של שניהם, כדי שהאלוהים של שני הצדדים ישגיחו שהם שומרים על ההסכם. לבן אפילו מוסיף את המילים אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם, ומתכוון לתרח, שהיה סבא רבא של שניהם. לבן בעצם מנסה להגיד ליעקב שכולם מאמינים באותו דבר, אבל הוא טועה, כי הוא מערבב בין ה' לבין אלילים ועבודה זרה.
יעקב ממש לא מוכן לזה. הוא לא מסכים להשתתף בשבועה שמערבבת את ה' עם אלילים. לכן כתוב: וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק. יעקב בוחר להישבע דווקא בשם יצחק אביו, כי יצחק לא היה הבן של תרח, וכך יעקב מנתק את עצמו לגמרי מהאלילים של משפחת לבן. המילה בְּפַחַד היא כינוי מיוחד לה'. היא מזכירה את היראה, הכבוד והרצינות הגדולה שהרגיש יצחק כלפי ה', במיוחד כשהיה על המזבח בעקידת יצחק. כך יעקב מראה שהוא נשבע רק בה' האחד והיחיד, מתוך אמונה שלמה וכבוד עצום.