קרה לכם פעם שהבטיחו לכם משהו שבאמת מגיע לכם, אבל בסוף לא קיבלתם אותו? רחל ולאה מבינות שזה בדיוק מה שקרה להן עם אבא שלהן, לבן. הן מבינות שאין להן שום סיבה להישאר בבית שלו, כי הוא לא שמר להן את החלק והרכוש שהיה אמור לתת להן.
כשהן אומרות את המילה כִּי, הן לא מתכוונות למילה "בגלל", אלא למילה "אלא". הן בעצם מסבירות שאין להן שום תקווה לקבל משהו מאבא שלהן, אלא כל העושר שיש להן עכשיו הגיע אליהן רק בזכות ה׳. הן משתמשות במילה הִצִּיל, שפירושה כאן הוא להפריש ולהבדיל. ה׳ לקח והפריש את הרכוש מלבן והעביר אותו אליהן, כי לבן לא השאיר להן שום דבר.
לכן הן מכריזות לָנוּ הוּא וּלְבָנֵינוּ. כל הרכוש שיש עכשיו ליעקב הוא בעצם הירושה שהייתה מגיעה להן לקבל מלבן, ועכשיו הוא שייך להן ולילדים שלהן בצדק.
מתוך ההבנה הזאת, הן פונות ליעקב ואומרות לו וְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה. הן מראות שהן מוכנות לגמרי לעזוב את הבית ולצאת לדרך מיד. הן מזרזות את יעקב לצאת בלי לבקש רשות מלבן, כדי שלבן לא ינסה לקחת את הרכוש בחזרה בתחבולות. הן מחזקות את יעקב שלא יפחד מלבן, כי כאשר ה׳ מצווה משהו, צריך פשוט לעשות אותו בשלמות ובלי חשש.