תחשבו על רגע שבו הייתם צריכים להחביא משהו ממש טוב, וקיוויתם שאף אחד לא יבדוק בדיוק במקום שבו אתם יושבים. זה בדיוק מה שקרה לרחל. לבן, אבא שלה, מחפש את הפסלים שלו בכל האוהלים. רחל לקחה אותם בזריזות רגע לפני שהוא נכנס לאוהל שלה. היא עשתה את זה משתי סיבות: היא גם רצתה להרחיק את אבא שלה מעבודה זרה, וגם רצתה למנוע מהפסלים לגלות לו בעזרת כשפים שיעקב ברח.
רחל החביאה את הפסלים בְּכַר הַגָּמָל, שזה בעצם האוכף או הכרית הגדולה והנוחה שמניחים על הגמל כדי לשבת עליו בנסיעות ארוכות. היא הטמינה אותם עמוק בתוך המילוי של הכרית, ופשוט התיישבה עליהם. אולי תשאלו את עצמכם למה הפסלים לא גילו ללבן איפה הם מתחבאים. התשובה היא שכדי שהם יפעלו, היו צריכים להתייחס אליהם בכבוד, להדליק להם נרות ולהשתחוות. ברגע שרחל ישבה עליהם, היא בעצם זלזלה בהם וביטלה את הכוח שלהם לגמרי.
לבן חיפש ממש טוב בכל האוהל. הוא עשה זאת ביסודיות רבה, וַיְמַשֵּׁשׁ בידיו כל פינה וכל חפץ. רחל נשארה לשבת על הכר, כי היא הבינה שאם תקום, הוא יבדוק גם שם וימצא אותם. למרות שרחל התכוונה לטובה ורצתה לעזור לאבא שלה, המעשה הזה ציער אותו מאוד. בגלל הצער שנגרם לאבא שלה, רחל נענשה ולצערנו לא זכתה לראות ולגדל את בנה הצעיר בנימין.