בראשית, פרק ל״א, פסוק מ״ט

יצא לכם פעם להבטיח הבטחה חשובה למישהו בדיוק כשהוא עבר לגור בעיר רחוקה מאוד? כששני אנשים נפרדים וקצת חוששים זה מזה, הם צריכים מישהו גדול שיעזור להם לשמור על ההסכם ביניהם. זה בדיוק מה שקורה כשיעקב ולבן נפרדים. הם קוראים למקום שבו הם נמצאים וְהַמִּצְפָּה, על שם הר גבוה או מקום שאפשר להסתכל ממנו למרחוק. שניהם מסכימים על הסכם השלום, וכמו שהמילים אֲשֶׁר אָמַר מלמדות אותנו, גם יעקב וגם לבן אומרים זה לזה דבר חשוב. הם מבקשים שה׳ יִצֶף ביניהם, כלומר יראה, ישגיח ויהיה כמו שופט שמוודא ששניהם מקיימים את ההבטחה. הם זקוקים להשגחה הזו של ה׳ בגלל המצב של כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. הכוונה היא לא שהם מתחבאים אחד מהשני בכוונה, אלא פשוט שהם הולכים לגור במרחק רב כל כך, עד שלא יוכלו לראות זה את זה. לכן, מכיוון שהם לא יכולים לבדוק בעצמם אם ההסכם נשמר, הם מבקשים מה׳, שרואה הכל ויודע הכל, להיות העד הקבוע שלהם לתמיד.