קרה לכם פעם שהייתם צריכים לחשוב מהר על תירוץ חכם כדי להסתיר משהו? זה בדיוק מה שקרה לרחל. לבן, אבא שלה, נכנס לאוהל כדי לחפש את הפסלים שלו, ורחל ישבה ממש עליהם!
רחל פונה לאביה ואומרת לו אַל יִחַר בְּעֵינֵי אֲדֹנִי, כלומר, היא מבקשת ממנו שלא יכעס. היא מתנצלת על כך שהיא לא יכולה לָקוּם מִפָּנֶיךָ. באותם ימים, ילדים רחשו כבוד עצום להורים שלהם, ורחל הרגישה שהיא חייבת לקום לכבוד אביה, למרות שהוא לא תמיד התנהג אליה בצורה הוגנת.
ההסבר שרחל נותנת לו הוא כִּי דֶרֶךְ נָשִׁים לִי. זוהי דרך עדינה ומכובדת לומר שהיא נמצאת בימים של חולשה נשית. בימי קדם היו מנהגים מאוד מחמירים, ואנשים נהגו להתרחק לחלוטין מנשים בימים אלו. הם האמינו שאסור להתקרב אליהן, לדבר איתן או אפילו לדרוך במקום שבו הן עברו. רחל בעצם מסבירה ללבן שהיא נשארת לשבת כדי שהוא לא ידרוך בטעות באזור שלה.
התירוץ הזה היה תחבולה כפולה ומבריקה. קודם כל, הוא גרם ללבן להתרחק ממנה ולא לחפש במקום שבו היא יושבת. שנית, באותה תקופה אנשים האמינו שלנשים במצב כזה אסור בהחלט לגעת בפסלים, ולכן לבן אפילו לא דמיין שהיא מסתירה אותם תחתיה.
לבן האמין לה. לפי מנהגי התקופה הוא שתק ולא ענה לה, אלא פשוט המשיך לחפש בשאר החלקים של האוהל. וכך בסופו של דבר, וַיְחַפֵּשׂ וְלֹא מָצָא אֶת הַתְּרָפִים.