תארו לעצמכם מצב שבו מישהו מאשים אתכם במשהו חמור שלא עשיתם, ואפילו מתחיל לחטט לכם בדברים כדי למצוא הוכחות. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה ליעקב. בזמן שלבן חיפש באוהלים שלו את הפסלים שנגנבו, יעקב שתק. בהתחלה הוא חשש שאולי מישהו מהמשפחה או מהמשרתים באמת לקח אותם, ולכן עצר את הכעס שלו ונתן ללבן לחפש. אבל ברגע שהחיפוש נגמר ולא נמצא שום דבר, יעקב הבין שלבן סתם המציא עלילה כדי לחטט לו בחפצים מתוך חשדנות, ולבייש אותו מול כולם.
באותו רגע וַיִּחַר לְיַעֲקֹב, יעקב כעס מאוד. הוא פונה ללבן ודורש לדעת למה מגיע לו יחס כזה משפיל אחרי עשרים שנה של עבודה קשה. יעקב שואל אותו מַה פִּשְׁעִי, כלומר איזה מעשה רע עשיתי נגדך בכוונה, וגם מַה חַטָּאתִי, איזה מעשה רע עשיתי בטעות או מתוך חוסר זהירות עם הכבשים. יעקב מצהיר שהוא נקי לגמרי ולא עשה שום דבר רע. לבסוף הוא שואל אותו כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי, למה רדפת אחריי במהירות ובכעס בוער כמו אש, כאילו הייתי פושע נמלט?