יצא לכם פעם לשחק בתופסת, כשהתופס מתקרב אליכם יותר ויותר ואתם מרגישים איך הלב שלכם פועם בחוזקה? משהו דומה קרה ליעקב. לבן מגלה שיעקב ברח, ומחליט לצאת למרדף מהיר כדי להשיג אותו לפני שיחצה את הגבול. הוא מגייס את האנשים שלו, וכאשר מסופר שלבן לקח את אֶחָיו, הכוונה היא לא לאחים אמיתיים אלא לקרובי המשפחה שלו. את הבנים שלו לבן השאיר מאחור כדי שישמרו על הצאן. עצם זה שלבן אסף את קרוביו למרדף מראה שהוא כנראה תכנן להפעיל כוח, כי הוא הרגיש שכל הרכוש של יעקב שייך בעצם לו.
יעקב התקדם לאט מאוד, כי היו איתו נשים, ילדים קטנים והמון כבשים. לעומת זאת, לבן ואנשיו יצאו למרדף מהיר בלי משא כבד, ואולי אפילו רכבו על בהמות. בגלל ההבדל הזה בקצב, לבן רדף אחריו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים. למרות שיעקב יצא לדרך כמה ימים לפניו, לבן התקדם כל כך מהר עד שהצליח לסגור את הפער בתוך שבעה ימים.
בסופו של דבר המרדף מסתיים, ולבן וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד. יעקב לא תכנן מראש לעצור שם, אבל הוא נאלץ לנוח בהר כי המקום היה מלא בעשב למאכל, והילדים והצאן היו עייפים מאוד מהבריחה ולא יכלו להמשיך. לבן הגיע אל תחתית ההר בערב, ראה את המחנה של יעקב חונה למעלה, והחליט להישאר לישון למטה. באותו לילה גורלי, לפני שלבן הספיק לעשות משהו, ה׳ נגלה אליו בחלום ועצר אותו.