יצא לכם פעם לתכנן סוד חשוב ולא רציתם שאף אחד ישמע? יעקב אבינו נמצא בדיוק במצב כזה. הוא עומד לקבל החלטה גורלית לעזוב את הבית של לבן, והוא חייב לדבר עם משפחתו בלי שאנשי המקום יאזינו להם.
לכן הוא לא מדבר איתן בתוך הבית, אלא קורא להן לצאת החוצה אל השדה. הוא ידע שבבית תמיד יש מישהו שיכול להקשיב בסתר, והעניין היה כל כך דחוף שהוא לא יכול היה לחכות לערב. יעקב מבקש מהן להגיע אל צאנו, כלומר לאזור המדויק שבו הוא רועה את הכבשים שלו, הרחק מהרועים של לבן. ציון המקום הזה גם מראה כמה יעקב היה אחראי ומסור לעבודה שלו, כי אפילו ברגע כל כך משמעותי הוא לא הסכים לנטוש את הכבשים לבד ודרש מהנשים לבוא אליו.
יעקב בוחר לקרוא לרחל וללאה. התורה מזכירה קודם את רחל, מפני שהיא נחשבה לעיקר הבית והייתה הסיבה המרכזית שבגללה יעקב בכלל הגיע לעבוד אצל לבן. יעקב קורא רק לשתיהן כי הן היו האימהות של המשפחה, בעוד שאר הילדים כבר היו איתו בשדה. יעקב מלמד אותנו כאן שיעור חשוב בדרך ארץ: למרות שהייתה לו זכות להחליט שחוזרים לארץ ישראל גם בלי לבקש רשות, הוא בחר לשתף אותן, להסביר ולשכנע, ולא להכריח אותן לעשות משהו בלי הסכמתן.