סיומו של אירוע פלאי ויוצא דופן מוכרע לא באמצעות שפיכות דמים, אלא על ידי מחווה מפתיעה של הכנסת אורחים המובילה לשינוי טקטי במערכה הצבאית.
הפרשנים מסכימים כי המילה וַיִּכְרֶה (וכן הצירוף כֵּרָה גְדוֹלָה) משמעותה הכנה, תיקון ועריכה של סעודה גדולה. עם זאת, יש מי שמוסיף רובד עמוק יותר ומסביר כי לשון זו מעידה על סעודה שנועדה במיוחד לשם כריתת ברית ושלום. פעולת השלום הזו של אלישע הנביא השיגה עבור ישראל תוצאות טובות יותר מכל כלי הנשק ומלחמותיו של המלך יהורם [מלבי"ם]. החיילים הארמים אוכלים, שותים, שבים אל אדוניהם מלך ארם ומספרים לו את כל הקורות אותם [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק מסיים בהכרזה כי הארמים לא הוסיפו עוד לבוא לארץ ישראל. הפרשנים מתמודדים עם קושי העולה מהצהרה זו, שכן מיד בפסוק הבא מתואר כיצד מלך ארם מקבץ את כל מחנהו ועולה להילחם בישראל.
גישה אחת מסבירה כי ההפסקה בפשיטות לא הייתה נצחית אלא זמנית בלבד לאותה התקופה, שכן הארמים פחדו באותה עת להיכנס לאזור שבו שהה אלישע [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
גישה שנייה פותרת את הסתירה דרך התמקדות במילים גְּדוּדֵי אֲרָם ובשינוי אופי הלחימה: הארמים הבינו כי אין עוד טעם בניסיונות חדירה חשאיים, שכן הנביא רואה הכול ומגלה לישראל את מקומות המסתור שלהם. לכן, הפשיטות של אותם "גדודי ארם" – קבוצות קטנות שנהגו לחדור לארץ בסתר למטרות מארב, רצח ושלל – פסקו לחלוטין. מעתה ואילך, כאשר ארם יצאה למערכה, היא עשתה זאת בדרך של מלחמה גלויה וכוללת באמצעות גיוס צבא שלם, ולא על ידי שליחת גדודים קטנים ונסתרים [מצודת דוד, רלב"ג, מלבי"ם].